ימי שלישי בכנסת תמיד היו מוגדרים כימים פחות מעניינים, בטח ובטח בימים אלו שהקואליציה מתקשה להשיג רוב. בימים כתיקונם שבהם הימין והחרדים ישבו בקואליציה, גפני היה מקיים לא מעט דיונים בוועדת הכספים שבראשה ישב, לרבות גם בימי שלישי.
כעת, כשהוא באופוזיציה, יש לו את הפריווילגיה לעשות עוד דברים מלבד לשבת בלשכתו בכנסת, או לעבור בין הוועדות.
את שעות הצהרים היום (שלישי) הוא ניצל לביקור בעיר בית שמש, בלשכתה של ראש העיר ד”ר עליזה בלוך. זה לא היה ביקור ספונטני, אלא כזה שתוכנן מראש. לא רק תוכנן מראש אלא גם קדמה לו פגישת הכנה עם נציגי דגל התורה המקומיים. רשמית, דיברו שם על פתיחת שנת הלימודים בעוד חודשיים וחצי, על הצרכים של הקהילה הליטאית בעיר ועל נושאים נוספים. אלא שבפגישה המדוברת היו גם כמה רגעים של פגישה בארבע עיניים, דברים שאותם העדיפו השניים לדבר ביניהם, לסגור ביניהם מבלי שאף אחד מהנוכחים ישמע ויידע. לא אנשי דגל התורה המקומיים וגם לא אנשיה של ראש העיר.
כשסוקרים את פעילותו של גפני בחודשים האחרונים סביב הנושא המוניציפלי, קשה שלא להבחין כי העיר בית שמש היא הסיפור של הבחירות הבאות. מבחינתו בעוד שנה וחצי בלשכה הזו של בלוך צריך לשבת איש דגל התורה. מיהו? בעיני רוחו רואה גפני שני אנשים, שניהם עדיין לא נתנו הסכמתם, אבל בוודאי שזהותם אינה משנה כעת, שנה וארבעה חודשים לפני הבחירות.
יש מי שרוצים לראות בהגעתו של גפני הבוקר אל לשכתה של בלוך, אמירה שהנה גם בדגל לבסוף יישרו קו ויתמכו בראש העיר לקדנציה נוספת. רצונם של אותם אנשים, לא מכירה דיו את הפוליטיקה החרדית, אם מחשבה שכזו עולה במוחם בעת הזו.
מדוע? ראשית, לכל שנה וארבעה חודשים לבחירות, בוודאי שלא תבוא לה אמירה ברורה משום גורם חרדי, על תמיכה עתידית. אמנם נכון, דרעי נפגש עם בלוך לפני שלושה חודשים שבה הודה על העבר, וגם על העתיד, נכון שגם הייתה פגישה של ח”כ אייכלר שאמר לה כי היא תמשיך לקדנציה נוספת, אולם בכל הכבוד לשתי האמירות האלו אין באמת השפעה על ההחלטה שתיפול בין היתר גם אצלם, בעוד שנה.
מה אם כן הביא את גפני להגיע אל לשכתה של בלוך? ביקורו של גפני בלשכת ראש העיר יש בה כדי לומר אמירה. אמירה שמשמעותה שאפשר לעשות עסקים ביחד. עסקים עכשיו לקראת שנת הלימודים הבעל”ט, אך פועל יוצא שאולי גם אפשר לדבר על העתיד. זאת אומרת, נכון שגפני חותר להעמיד איש דגל התורה לראשות העיר, אבל כפוליטיקאי וותיק, ובפרט ככזה שעוקב אחרי דרעי ואייכלר ורואה את האמירות, הוא לא מוכן לטרוק דלת. אם יצטרך לריב פוליטית על מקומו, הוא יעשה זאת בעוד שנה.
למען הסר ספק, אילו גפני היה בטוח בניצחונו לכבוש את העיר, הוא היה מצהיר תחת כל עץ רענן כי בית שמש בבחירות הבאות תעבור לשליטת דגל התורה והציבור החרדי. הוא לא עושה זאת, כי הוא זהיר, כי הוא אחד המנוסים ביותר בפוליטיקה החרדית. בטח ובטח שגפני לא יצהיר או אפילו ייתן רמז לבלוך על כוונה לתמיכה בה. קחו לדוגמא את משה ליאון, איש אשר נבחר בזכות דגל התורה בירושלים, ושעדיין לא קיבל שום הבטחה לגבי תמיכה לקדנציה נוספת. מילה שכזו הוא יקבל רק בעוד שנה. אז אם בירושלים המועמד מטעם לא קיבל, לא באמת צריך לצפות שבבית שמש גפני ירמוז, בשעה שהוא בכלל חותר למועמד מטעמו.
מה שמביא לשוב ולשאול מה הביא אותו היום אל הלשכה? לפני שננסה להבין זאת, נחזור שנה לאחור. הימים ההם, הזמן הזה. דגל התורה כמו שלומי אמונים רצו כיתות לימוד, רצו הבטחות. הרצונות לא התקבלו והדרך לאופוזיציה הייתה מהירה. מספר חודשים ישבה אופוזיציה שלא באמת הרוויחה מכך דבר, למעט לחימה בראש העיר. אם שאלנו מה הביא את גפני היום אל הלשכה, אפשר להוסיף על כך שאלה נוספת, למה אז, לפני שנה הוא בחר להותיר את הזירה לנציגים המקומיים ולא לנסות לפתור את הסיפור כבר אז, למען המוסדות.
אם תרצו, התשובה לשתי השאלות נעוצה בפרק הזמן שבו אנו נמצאים. עזבו רגע את המצב הפוליטי הארצי שמותיר לגפני זמן פנוי להתעסקות המוניציפאלית. מי שקצת בקיא בפרקי הזמנים שלפני הבחירות, יודע שכעת זה ה’מאני-טיים’. זה הזמן שבו הברזל עוד חם ואפשר לעקם אותו. בעוד פחות מחצי שנה, יצטנן הברזל ואיך שהוא עוצב, כך הוא יישאר לפחות לשנה נוספת. הסיבה לכך שבראשון לינואר 2023 תכנס רשמית ישראל להגדרה של שנת בחירות ברשויות המקומיות. משמעות הדבר תיהיה הקפאה להקצאות, לתמיכות ובעצם לכל דבר שיכול להתפרש כמשהו שמשפיע על הבחירות. גפני, איש שמכיר את הפרוצדורה גם תוך כדי שינה, בא היום אל העיר כדי לנסות ולקבל כמה שיותר. הקצאות, מינויים, בקיצור כל מה שאפשר להכניס בחצי שנה הקרובה להתחיל עימו כבר עכשיו. העיתוי הנוכחי, הוא בוודאי שקשור גם אל שנת הלימודים שנפתחת, שכן עכשיו צריך לסגור לשנת הלימודים הבאה, ובפגישה שכזו אפשר להשיג לא מעט.
בעצם הפגישה עם בלוך, גפני פתח דלת. הוא אמנם רוצה במאודו שנציג מטעם דגל יכבוש את ראשות העיר, אך בעוד שנה כשיצטרך לקרוא סופית את המפה הפוליטית, הוא לא יחליט ללכת עם ראש בקיר אם יגלה שאין סיכוי לנציג מטעמו.
עם זאת חשוב לומר, בקריאת המפה הפוליטית בעיר, סיכויו של גפני להעמיד נציג מטעמו וגם לקחת את הניצחון הם סיכויים גדולים. די בנציגי הליכוד והבית היהודי שעשויים להצטרף לעגלת דגל התורה אם רק יראו שיש סיכוי. די להביט אל הנתונים הדמוגרפיים שמלמדים כי הציבור החרדי עומד כיום על סדר גודל של 65% מסך תושבי העיר, מול 35% של דתיים וציבור כללי.
קחו את 65% החרדי ומפו אותם, ותגלו שדגל היא השולטת. במילים פשוטות, גם אם יש מי שקבר את הדיל של שס ודגל, קחו את אלעד תנו את בית שמש, כדאי לו לחשוב שוב. מי שמכיר פוליטיקה, יודע שזו ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. האוייב של אתמול הוא האוהב של המחר, ודילים בתוך המגזר החרדי, הם דברים חזקים יותר מכל דבר אחר. שנה וארבעה חודשים, זה מספיק זמן לתקן את היחסים שבין דגל, שס, שלומי אמונים וכל היתר. כשגפני בא לפנה”צ (שלישי) אל העיר, זה בעיקר כדי לדאוג להיום ומחר ופחות לעוד שנה.
