בית משפט השלום בעיר, חייב את העירייה לשלם למוקד יגל ביטחון, סכום של 93 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, זאת לאחר שהעירייה נתבעה בסכום של 134 אלף שקלים.
החלטה זו באה לאחר שלפני שמונה שנים העירייה פנתה אל התבועת שהינה חברה למתן שירותי מוקד והתקנת מערכות מיגון ואבטחה, בבקשה לקבל הצעת מחיר להתקנת לחצני מצוקה בגני ילדים בעיר. בהמשך, נערכו שיחות ופגישות בין נציג החברה לבין מנהל מחלקת מוסדות חינוך בעירייה ומנהל מחלקת מחשוב, ובהמשך נערך על ידי הצדדים על מכתב של העירייה ‘זכרון דברים’ ללחצני מצוקה ושלטים עבור 109 גנים, ונקבע כי החברה תקבל 138 אלף שקלים.
לאחר מכן החברה התקינה 92 לחצני מצוקה באשכולות גנים, כאשר ההתקנה נעשתה באופן מדורג על פי גנים שנבחרו על ידי הנתבעת וכי למרות זאת שילמה הנתבעת לתובעת עבור התקנה של 109 לחצנים סך כולל של 138,061 ₪.
בבית המשפט נקבע כי אין חולק בין הצדדים, כי בשל מחלוקת פנימית שהתעוררה אצל הנתבעת במסגרתה לא הסכים מוקד העירייה (106) לקבל לאחריותו את הטיפול בשירותי המוקד, טיפלה התובעת עצמה בקריאות שהתקבלו כתוצאה משימוש שנעשה בלחצני המצוקה שבגנים, כך שבפועל שירותי המוקד ניתנו על ידי התובעת עצמה ולא על ידי מוקד העירייה (106).
ביום 22.4.18 נערך בין הצדדים “הסכם למתן שירותי מוקד” במסגרתו התחייבה התובעת לתת לנתבעת “שירותי מוקד” – היינו שירות מענה וטיפול בקריאות מצוקה המתקבלות מלחיצה על לחצני המצוקה בגנים, לרבות באמצעות פנייה לנציג העירייה, צוותי חירום והצלה. במסגרת הסכם זה נקבע כי שירותי המוקד ינתנו על ידי התובעת בתקופה שמיום 1.4.18 ועד ליום 31.8.18, כאשר הנתבעת רשאית להאריך את תקופת ההסכם עד לתקופה מצטברת של 24 חודשים עד ליום 1.4.20 (ס’ 7(א) להסכם שירותי המוקד). אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת אכן האריכה את תקופת ההסכם עד ליום 1.4.20 (ר’ ס’ 22 לכתב ההגנה). כן נקבע בהסכם שירותי המוקד כי התובעת תהיה זכאית לתמורה של 30 ש”ח, בתוספת מע”מ, עבור כל אחד מ-81 לחצני מצוקה, כאשר התמורה לא תעלה על סך של 2,430 ש”ח, בתוספת מע”מ לחודש וסך של 12,150 ש”ח, בתוספת מע”מ, עבור 5 חודשים (ס’ 8(א) להסכם שירותי המוקד).
לפני ארבע וחצי שנים נערכה בין נציגי הצדדים פגישה במסגרתה נדונו מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר עם דרישות שהעלתה התובעת לתשלום עבור דמי האחזקה של לחצני המצוקה שהותקנו על ידה בגנים ואי-תשלום מצד הנתבעת עבור חלק משירותי המוקד שניתנו על ידי התובעת מכח הסכם שירותי המוקד, כמו גם על טענות שהעלתה הנתבעת בדבר הימנעות התובעת מלשלוח טכנאי לתיקון תקלות שהתגלו בחלק מלחצני המצוקה בגנים. בהמשך לכך, הוציאה התובעת לנתבעת מכתב “סיכום פגישה” בו הודיעה כי לנוכח סירוב הנתבעת לשלם לתובעת את המגיע לה – בכוונתה לנתק את הרשת ולפרק את המשדרים האלחוטיים המותקנים ביחידות הקצה, והשייכים לתובעת. בחודש ינואר 2020 הפסיקה התובעת לתת את שירותיה לנתבעת. בגין טענות התובעת לאי-תשלום עבור אחזקת לחצני המצוקה, אי-תשלום עבור חלק משירותי המוקד שניתנו על ידה וחיובים נוספים, הוגשה התביעה.
התובעת טענה בבית המשפט כי היא זכאית לקבל את סכום התביעה המורכב מרכיב השירות והאחזקה של לחצני המצוקה (35 ש”ח לחודש לכל לחצן, בהתאם למספר לחצני המצוקה שהותקנו בפועל בכל תקופה- ובסך הכל 101,640 ש”ח); מעלות שירותי מוקד שניתנו על ידה ולא שולמו לחודשים 11/2017 ו-9/2019- 3/2020 (בסך כולל של 25,446 ש”ח) וכן בגין שירותים שונים שניתנו לנתבעת בהתאם לחשבוניות שצורפו (בסך כולל של 7,289 ש”ח). ביתר פירוט טוענת התובעת כי התקנת מערכת לחצני המצוקה, על יסוד ההתקשרות שנערכה בין הצדדים במסמך “זכרון הדברים” כללה רכיב שירות נפרד ועצמאי מעבר לעלות הלחצנים הכוללת (138,061 ש”ח) בסך של 35 ש”ח לחודש ללחצן, בגין שימוש ב”תדר” התקשורת שרכשה התובעת ממשרד התקשורת, תפעול האינטגרציה בין לחצני המצוקה למשדרים שהותקנו על ידה ונמצאים בבעלותה ושימוש בתוכנה ייעודית שתופעלה על ידה לצורך כך.
בעיריית בית שמש כפרו בטענות וטענו כי מסמך “זכרון הדברים” עליו מבססת התובעת את עיקר תביעתה אינו מחייב אותה משהוא לא נחתם כדין.
שופט בית המשפט קבע כי לאחר ששמע את הצדדים הוא סבור כי דין העתירה להתקבל בקובה ועל כן החליט כי העירייה תשלם לתובעת סך של 93,066 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל
