פרשנות
שבוע מעניין עבר על מועצת העיר בית שמש. בשבועות האחרונים יצא לנו לכתוב כאן לא מעט על יחסי השלום שנרקמים ושנמצאים בפתח, לפחות עם חלק מסיעות הגוש המתנגד, ובערבו של יום רביעי ניתן היה לראות עוד צעד במהלך הכולל. המהלך הפומבי הזה, קבר כמה ספינים ושמועות של גורמים שונים, ומבחינתה של ראש העיר אפשר לומר שמעז יצא מתוק.
אז מה בעצם קורה כאן? במילה אחת בדיקה. בשתי מילים: קרובים – רחוקים. שני הצדדים באים למו”מ מהרגע הראשון כחשדנים. האופוזיציה מבינה שיש לה להפסיד גם בבית וגם בחוץ, ובהרחבה: כשאני מדבר על הפנים אלו קרובי מעגל התמיכה הבכירים, ובמילים אחרות: מנהלי המוסדות. כשאני מדבר על החוץ, הכוונה היא לשדה המוניציפאלי בבית שמש. לא מעט ממנהלי המוסדות הליטאים והחסידים שעימם שוחחתי באחרונה, אומרים פחות או יותר את אותו הדבר; אם אין תוכנית אסטרטגית לפעול נגד ראש העיר, אז צריך ללכת לשלום, או לכל הפחות להשיג כמה שאפשר.
בעלי מוסדות החינוך הם אינדיקטור אמיתי למצב, שכן הם אלו שרואים את השורה התחתונה. הם שצריכים לדאוג לתפעול המוסד, הם שעומדים מול הרשויות, וכשהם נאנקים רק בגלל משחק פוליטי, זה מצב שלא ניתן יהיה להמשיך איתו לשנתיים נוספות. בשבוע שעבר העלנו כאן את הפרשנות על השלום המתקרב. הפרשנות הזו נולדה לאחר שיחות עם חברי מועצה ובכירים נוספים בעירייה. פרשנות כמו פרשנות יכולה להיות מדוייקת ויכולה גם לטעות. במקרה הזה, היא הייתה די מדוייקת וישיבת המועצה האחרונה יכולה ללמד על ההליכה של עקב בצד אגודל. זו הליכה איטית, אך בטוחה. מטרתה לייצר אמון בין הצדדים, להביא להישגים הדדיים, ולבסוף לחזור למקום שאפשר לחיות יחדיו.
כמו אצל הגששים הבדויים, גם במקרה הזה ההליכה האיטית נועדה לגשש, לבדוק, לראות, לחוש. לדעת שבודקים את השטח היטב. אם בלוך תמעד, הסיעות או לפחות חלקן יילכו לאחור ויבצעו נסיגה. אם תמשיך בדרך הנוכחית, הקואליציה תתייצב מחדש וראש העיר תשלוט מהקומה הרביעית בקניון נעימי. עם זאת, כדי לה להסתכל על המטבע שמתחת לפנס, ולהמשיך לשמר גם את אלו שהיו איתה עד כה. יש מי שמספר כי חזית חדשה נפתחה השבוע דווקא מתוך הקואליציה, מכאלו שהרגישו קרובים ועם פתיחת הדלת לחברי האופוזיציה, הם הרגישו משב רוח קר שנכנס והחליטו לצאת מהחדר ולהתחמם מהקור שנשב. גיבוש הקואליציה החדש יצטרך באותה נשימה לדעת גם להשאיר את אלו שהלכו איתה בימים הקרים ולא לזנוח חברים בסוף הדרך.
