לפני יותר מחודשיים, קצת לפני הבחירות לכנסת ה-25, התרוצצה שמועה שעשתה לה כנפים בכל העיר. היא דיברה על מנחם שפירא, מנהל המחלקה המוניציפאלית של דגל התורה וסגן ראש העיר בבני ברק, שהעביר כתובתו אל בית שמש. לא ברור מי היו מפיצי השמועה, אולם לא היה צריך להמתין שבוע לבחירות כדי לראות שמקום הצבעתו נותר בכתובתו שבעיר מגוריו בני ברק, ולו מהטעם שחבר מועצה צריך להתגורר במקום שבו הוא מכהן.
מי ששוחח באותם ימים עם שפירא, שמע ממנו את הגיחוך, אך במקביל גם את הכעס על השמועה הזדונית. גם הוא לא ידע לשים את האצבע למי היה אינטרס להפיץ שמועה שכזו, אך כמו שמועות אחרות שאינן נכונות, גם זו התפוגגה כלא הייתה.
אחד הדברים המגדירים ‘שמועה’ ככזו, היא הקרקע הפורייה שיש לשתול בה את אותו מידע. העובדה שבציבור החרדי מדברים בקול על רצון לכבוש מחדש את ראשות העיר בית שמש, היא למעשה הקרקע שאפשרה במקרה הזה של שפירא, לשמועה לתפוס כנפיים.
פחות משנה לבחירות, וקשה לומר שהתמונה ברורה וודאית. אולם אם להביט לאחור אל הפוליטיקאים מהדרג הארצי שהגיעו לפגישות עם ראש העיר בלוך, אפשר לומר שהיא יכולה להיות רגועה. דרעי, גפני, אייכלר, מי לא ירדו מירושלים כדי להיפגש עם דר’ בלוך, וחלקם אף השאירו אמירה שהיה בה כדי לטעת תקוות אצל ראש העיר, על תמיכה עתידית בעוד קצת יותר מעשרה חודשים.
בשבוע שעבר, נערכה פגישה שניה במספר של גפני עם בלוך. היא אמנם לא נערכה בבית שמש, ובמקרה הנוכחי בלוך הגיעה לגפני, אולם מבירור שלנו, מתברר כי את הפגישה זימן גפני והעיתוי היה כמעט מעכשיו לעכשיו. יתירה מכך, ללשכתו של גפני היה חשוב להוציא את התיעוד מהפגישה, ולא דוברות העיר או מי מאנשיה של בלוך עשו זאת.
מה דבר הבהילות בפגישה שכזו, האם היא עסקה בפוליטיקה ואולי בתמיכה עתידית, ובכלל מה זה אומר על קיומה של פגישה שניה בין השניים, בעת שבה גפני עסוק מעל לראש בקרב על מקומה של דגל התורה בקואליציה של נתניהו, כשברקע רעש ומלחמה מול אגו”י.
עוד מעט נחזור לפגישה ולמצבה של ד”ר בלוך, אולם קודם לכן מבט מאקרו על העיר, כפי שמשתקף מהבחירות שנערכו לפני חודשיים. קצת יותר מ-78 אלף בעלי זכות בחירה נמצאים כיום בעיר בית שמש. עד לבחירות המקומיות מספרם יתקרב ל-90 אלף ואולי אף יותר, לנוכח העובדה שבבחירות לרשויות זכאים לבחור גם בחורים בגיל 17. מדובר במספרים של קצב גידול מהיר, כשמי שכמובן אחראיים לכך הם הציבור החרדי שנמצא בעיר. אמנם נכון שחלקם של התושבים החרדיים בוחרים במודע שלא להצביע בבחירות, ואף בהשקפתם רואים בכך איסור נורא, אולם אם להסיר את השוליים, עדיין מדובר באוכלוסייה שהולכת וגדלה, והדבר יבוא לידי ביטוי בהתחזקות של הסיעות במועצה העתידית. כבר עתה ניתן לומר בצורה מפורשת כי ההתחזקות תבוא על חשבונם של מפלגות המגדירות עצמן ‘ציוניות’ ולא חרדיות, כשיש מי שסבורים שהיחס שיהיה במועצת העיר העתידית, יעמוד על כ-70% נציגות חרדית אל מול 30% של כל היתר.
אם לשוב אל נתוני הבחירות לכנסת לפני חודשיים, הנה אפשר לקבל תמונת מצב שמשקפת בגדול את מה שצפוי בהתמודדות למועצת העיר. יהדות התורה זכתה ב-38%, שס עם 21% הציונות הדתית עם 14%, הליכוד עם 15% והשאר מתחלק בין יתר המפלגות.
אם יש דבר שפחות ברור בתמונה הנ”ל, זה סיפורה של יהדות התורה המורכבת מדגל התורה ומאגו”י. קשה לחשוב על ריצה משותפת של שתי המפלגות, הן בשל הקדנציה האחרונה, הן בשל המצב הארצי כיום בין שתי המפלגות ובפרט לנוכח מה שקרה בימים האחרונים בין גפני וגולדקנופף, ומשכך, אם יש דבר שאינו ברור, זה מעמדם של מי יהיה חזק יותר. האם יד החסידים תיהיה על העליונה, או שמא הליטאים יניפו את הדגל ברמה.
לא זו בלבד, למרות שבזירה הארצית נדמה שהרבה שנים לא הייתה אידיליה שכזו בין הסיעה המרכזית (להלן גולדקנופף) ושלומי אמונים (להלן פרוש), עדין מוקדם מלקבוע כי תיהיה ריצה משותפת של שתי הסיעות בהתמודדות בבית שמש.
כל הנ”ל, בהחלט מתקשר גם אל ההתמודדות לראשות העיר. אחת השאלות הנשאלות מאז בחירתה של עליזה לתפקיד, האם החרדים יצליחו לשוב לראשות העיר, והאם באמת יש צורך בכך. אם בתחילת הקדנציה בשס היו מי שראו צורך לחזור לתפקיד, היום נראה שוויתרו והגיעו למסקנה שאין חשיבות עליונה לכבוש את ראשות העיר, ודי בקבלת הדברים שנדרשים למוסדות הספרדיים. יתירה מכך, אם דרעי יושב בראשות משרד הפנים, הוא לבטח יכול לדאוג כי ראש העיר לא תקפח אף מוסד ספרדי, כך שאין עניין מיוחד בהצבת מי מטעמם בראשות העיר.
לעומתם, דווקא אצל האשכנזים סברו וחלקם עדין סבורים, כי בעיר שרובה חרדים, אין שום סיבה שגם מי שעומד בראשה לא יהיה חרדי. הקדנציה האחרונה שהביאה חלקים מהקואליציה למצוא עצמם באופוזיציה, חידדה מבחינתם את הצורך שדווקא חרדי יישב בלשכת ראש העיר.
אין זה סוד שבדגל התורה ראו זאת כמטרה, ומשם גם החלו השמועות השונות לרוץ בעיר ובכלל אותן שמועות גם השמועה על מנחם שפירא שהובאה לעיל. גם שמו של שמוליק גרינברג, תושב העיר ומי שבעבר כיהן כסגן ראש העיר, עלה שוב ושוב. מי שדיבר עם גרינברג בעבר, שמע ממנו חוסר מוטיבציה לחזור לבניין העירייה בבית שמש, אולם גם הוא יודע שאם גדולי התורה של דגל התורה יורו לו, הוא ייאלץ לעזוב את התפקיד בעיריית ירושלים, ולשוב לשרת את הציבור בבית שמש.
ולצד השמועות אפשר לשמוע גם את דעת הקהל ברחוב הליטאי בעיר. המועמד הבולט שהרחוב מדבר עליו ושמקבל את התמיכה גם בקרב רבני בית שמש הנמנים על הציבור הליטאי, הוא מי שהיום מכהן כמשנה לראש העיר, והכוונה לישראל סילברסטין. האיש שלא מייצר רעש וצלצולים, אלא עושה עבודה שקטה, הוא גם אחד האנשים שלא נתפסים כבעלי ריב ומדון, אלא כאנשים שקטים שאפשר לסגור עימם דברים. “אחד כמו סילברסטין, יכול לקבל תמיכה רחבה בציבור החרדי, כי כמו אבוטבול הוא נתפס כגורם מתון, שקט ונחמד”, אומר אחד העסקנים החרדים בעיר שאינו נמנה על הציבור הליטאי.
שמות נוספים של מועמדים חרדים שעלו באחרונה כמי שעשויים להתמודד על ראשות העיר היו של נציגי שלומי אמונים. אחד מהם שמכהן כיום כבכיר בעיריית בית שמש, והשם השני היה של שרוליק פרוש שיעזוב את אלעד ויגיע לעיר בית שמש. בהתחשב בעובדה שהפוליטיקאים החרדים בזירה הארצית נפגשו עם בלוך, ורק את פרוש לא ראינו, אולי יש בכך כדי לאשש את האפשרות המדוברת.
בחזרה אל פגישת גפני והשאלות שלעיל. מתברר כי ללשכת גפני הייתה חשיבות להוציא את דבר קיומה של הפגישה. למה? לא הצלחנו לקבל תשובה לדבר, אבל היה מי שהעלה בפנינו סברה כי ייתכן וגפני ביקש לאותת לציבור הליטאי בבית שמש, שאם בעבר הייתה מטרה, היא כרגע לא בהכרח נמצאת באותה עצימות.
מה בכל זאת קרה בפגישה ומדוע העיתוי שלה מעכשיו לעכשיו? על פי הבנתנו, הסיפור הוא המועד שבו אנו נמצאים והרצון של גפני והעסקנים הליטאים להצליח לפתור דברים שלאחר מכן כבר לא יהיה ניתן. פגישתו של גפני נערכה כאמור בשבוע שעבר, כשהשבוע ביום רביעי צפוייה להיערך ישיבת מליאה, שבה צפויים לעלות לאישור הקצאות שונות. כשגפני ביקש את הפגישה עם בלוך (כמעט מעכשיו לעכשיו), הוא ראה לנגד עיניו את הראשון בינואר שיחול ביום ראשון הקרוב.
התאריך המדובר אינו רק תחילת שנה אזרחית, אלא בראש ובראשונה המועד שעד אליו עוד ניתן לבצע מהלכים שונים ברשויות המקומיות ובכלל זה הקצאות. הסיבה לכך היא, שמהראשון בינואר אנו נכנסים לשנת בחירות, ומכאן שמהלכים שונים משתנים על פי החוק, והכל נבדק בשבע עיניים. זו הסיבה להבנתנו בדבר הדחיפות של הפגישה בצורך לסגור עניינים כדי להביאם בפני המליאה כבר בשבוע הנוכחי.
אולי פרסום הפגישה נועד גם לאותת על בכירות. לפעמים ישנה חשיבות מיהו הממליך ולא מי הוא המלך. ייתכן ואנו נמצאים כעת בשלב התחרות של מי הממליך, כך שלו תיהיה השפעה גדולה יותר מהמלך עצמו. האם ניתן כיום לומר שהליטאים קרובים יותר לעליזה בלוך יותר מאשר החסידים? התשובה היא לא. גם שתי פגישות של גפני האחת בבית שמש והאחת מחוצה לה, עדיין לא משנים מציאות.
דבר אחד ניתן לומר מהפגישות הנ”ל כמו גם מריח הבחירות שמתחילים להריח בעיר, והיא שככל והמצב יימשך כפי שהוא, נראה הציבור החרדי בעיר לא יצליח להתכנס סביב מועמדותו של חרדי אחד שיוסכם על הכלל, ומכאן שגם אפשר לגזור את המשך כהונתה של בלוך לקדנציה שניה. כל זה נכון לתחילתו של חודש טבת, ועד חשוון יזרמו מי גשמים רבים ברחוב נחל הירדן ושאר הרחובות הקרויים על שם הנחלים, אולם אם לא יהיו שינויים משמעותיים ודרסטיים הן בזירה הארצית והן בזירה המקומית, או כי גם כשהשמש תזרח בחודשי הקיץ בבית שמש, התמונה לא תשתנה בהרבה.
